אי אכיפת חוקי רישוי עסקים ע"י מועצת עראבה לגבי תחנות דלק פראטיות

1.         העותר, כשמו, הוא ארגון המאגד לטענתו כ-500 סוכנים ובעלים של תחנות תדלוק, הגיש עתירתו בתיק זה על מנת להביא לאכיפת הוראות חוק רישוי עסקים, התשכ"ה-1965 (להלן : "חוק רישוי עסקים"), על שלוש תחנות דלק הפועלות ללא רישיון בתחומי המועצה המקומית עראבה (להלן: "המועצה").

            מלכתחילה הוגשה העתירה נגד המועצה, יו"ר המועצה ושלוש תחנות דלק ללא שצוינו המחזיקים או המפעילים. על-פי החלטתי מיום 22.10.2006 תוקנה העתירה וצורפו המפעילים של תחנות התדלוק, הם המשיבים 3-7 לעתירה המקורית.

2.         בדיון מיום 17.12.2006, ולאחר שהוברר כי ניתן צו להקפאת הליכים נגד המועצה, הוריתי על צירוף הממונה על המחוז במשרד הפנים כצד נוסף לעתירה, אף כי העתירה לא תוקנה ולא נתבקש כל סעד אופרטיבי כנגדו.

3.         בעתירתו טען העותר כי שלוש תחנות הדלק שבתחומי המועצה פועלות מבלי שניתנו להן רישיונות עסק כנדרש על-פי חוק רישוי עסקים. הפעלת תחנות התדלוק בלא שעמדו בתנאי הרישיון, כך נטען, מסכנת את הציבור ועלולה לגרום למפגעים בטיחותיים, תעבורתיים, סביבתיים וכדומה. בנוסף, יש בהפעלת התחנות ללא רישיון עסק משום פגיעה בשלטון החוק.

            העותר טען בעתירתו כי מכוח סעיף 20 לחוק רישוי עסקים מוסמכים הממונה על המחוז וראש רשות מקומית לאכוף קיום הוראות החוק, ובין היתר, באמצעות הוצאת צווי הפסקה של הפעילות. עוד נטען כי על-פי החוק (סעיף 14), יש בהפעלת עסק ללא רישיון כדין משום עבירה פלילית, ועל הרשות המקומית או על הממונה על המחוז לפעול לאכיפת הדין ולהביא להטלת הסנקציות הפליליות על המפרים.

4.         בדיונים שנערכו בפניי הוברר כי למשיב 7 ניתן רישיון עסק כדין, ועל כן העתירה נגדו נדחתה. לאחר מכן הוברר כי נגד המשיבים 5 ו-6 ננקטים הליכי אכיפה, והמשיבים 5 ו-6 הועמדו לדין ודינם נגזר. לעותר אמנם נותרו טענות על רמת הענישה ועל טיבם של ההליכים שננקטו, אולם בשים לב לכך שננקטו הליכים, הסכים העותר למחיקתם

            נותרה על כן העתירה נגד הרשויות שאינן אוכפות את הוראות חוק רישוי עסקים על המשיבים 3 ו-4.

5.         כאמור, ביום 15.10.2006 ניתן צו להקפאת הליכים נגד המועצה (פש"ר 758/06) בשל מצבה הכלכלי הרעוע. צו זה בוטל במסגרת הסדר נושים שהושג. ההסדר והצו לאישורו לא הוצגו לעיוני.

6.         מתשובת משרד הפנים מתברר כי כנגד הפעלת התחנה על-ידי המשיבים 3 ו-4 ננקטו פעולות אכיפה שונות. בת"פ 5909/02 (קריות) הוגש כתב אישום נגד המשיבים כבר ביום 26.6.2002 בגין עבירה על חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. בכתב האישום נטען כי המשיבים 3 ו-4 (הנאשמים שם) עושים במקרקעין שימוש חורג לשימושים המותרים במקרקעין - כל זאת בלי שקיבלו היתר כדין. המשיבים הורשעו ונגזר דינם לתשלום קנס ולמאסר מותנה, וכן ניתנו צו להפסקת השימוש וצו הריסה לתחנה. הצווים  עוכבו עד ליום 1.12.2004.

            צו הפסקת השימוש וצו ההריסה לא קוימו, ובשנת 2005 הוגש כנגד המשיבים 3 ו-4 כתב אישום נוסף בת"פ (קריות) 20410/05, בגין עבירה של אי-קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיפים 205 ו-210 לחוק התכנון והבנייה. בדיונים בתיק זה הובאו ראיות כי התחנה הועברה למפעיל אחר, וכתב האישום בוטל.

            לאחרונה - כך נטען - נערך ביקור נוסף במקום, הוכן דו"ח פיקוח, והוועדה המקומית הגישה כתב אישום חדש נגד המפעילים הנוכחיים - ת"פ (קריות) 380/07.

            במקביל הגיש הממונה על המחוז תלונה למשטרת ישראל נגד מפעיל התחנה, ונפתח תיק חקירה בתחנת משגב (פ"א 7242/07).

7.         בנסיבות אלו טוען משרד הפנים כי אין בסיס לטענות נגדו, וכי דין העתירה להידחות, שכן ננקטים הליכים לאכיפת החוק כנגד מפעילי התחנה.

8.         בדיון מיום 26.11.2007 התייצב בא כוחה של המועצה והבהיר כי על-פי הסדר הנושים שגובש להסדרת חובות המועצה, המועצה אינה רשאית לשכור עובדים חדשים. בשלב זה המועצה אינה מסוגלת לפעול על-פי סמכותה בחוק רישוי עסקים, אולם הוועדה המקומית נוקטת הליכים על-פי חוק התכנון והבנייה אשר תוצאתם תהיה זהה.

9.         בא כוח העותר אינו מסתפק בהליכים שננקטו ומצביע על התוצאה בשטח. למרות נקיטת ההליכים והגשת כתב אישום נגד המשיבים 3 ו-4 התחנה עדיין פועלת, אמנם באמצעות מפעילים אחרים, והסנקציות שהוטלו על המפעילים עד כה לא היו מספיקות כדי להרתיע אותם או שכמותם. מכל מקום, טוען העותר כי נקיטת הליכים על-פי דינים אחרים, אינה פוטרת את המועצה ואת הממונה על המחוז במשרד הפנים מלהפעיל את סמכויותיהם על-פי חוק רישוי עסקים.

דיון

10.        הקמתן והפעלתן של תחנות תדלוק שהוקמו שלא כדין וללא רישיונות עסק או היתרים על-פי חוקי התכנון והבנייה, נדונו כבר מספר פעמים בבתי המשפט, ובמיוחד בבית המשפט העליון. בבג"צ 10202/01 ארגון סוכנים ובעלי תחנות הדלק בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(5) 713, דן בית המשפט בעתירה של העותר כאן, נגד היועץ המשפטי לממשלה וגופים ציבוריים נוספים, ובין היתר גם נגד המועצה המקומית עראבה. באותה עתירה נטען כי רשויות האכיפה במדינה אינן פועלות למיגור תופעת תחנות הדלק הפיראטיות. בית המשפט ציין בפסק הדין כי קיימות דרכי אכיפה שונות בחקיקה, ובהן חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, הוראות על-פי חוק העונשין, כמו סעיף 338(ג) לחוק, ועוד. כן עומדים לרשות הרשויות הציבוריות אמצעי אכיפה מינהליים כמו צווים המוצאים על-ידי המשרד לאיכות הסביבה, משרד התשתיות הלאומיות ועוד.

            בית המשפט העליון דחה את העתירה. עם זאת ציין:

[...] אך להשקפתי, האשם לתוצאה זו אינו רובץ לפתחם של משיבים אלה, הואיל ונדמה כי רשויות האכיפה האחרות לא מיצו עד תום את הסמכויות המסורות להן, ועם אלו נמנים הרשויות המקומיות וגופי התכנון המכהנים לצדן. וכאן המקום להבהיר כי השלטון המרכזי מעסיק מספר קטן, אם לא לומר מגוחך, של פקחים, ככל הנראה בשל מגבלות תקציב וסדרי עדיפות, ומצב זה עצמו מזמין את פתיחתן של תחנות דלק נוספות, הואיל ולעבריין נהיר כי עד אשר ייחשפו מעשיו, ועד אשר יתחילו לנוע גלגליהם של הליכי האכיפה, יחלוף זמן רב, ובמהלכו יספיק לגרוף לכיסו רווחים לא מעטים. לפיכך את החסר אמורים להשלים פקחי הבנייה ורישוי עסקים של רשויות התכנון והשלטון המקומי, וכאמור ההתרשמות היא שבתחום זה לא נעשה די.